גבולות בעידן הדמוקרטי

הציטוט בתמונה של ברנה בראון מסביר את הקושי האישי שלי  עם הצבת גבולות.

אני מרגיש צער כשאני מאכזב אחרים אבל יותר מכך אני מרגיש עוד יותר צער כשאני לא מצליח לממש את היעוד שלי כאבא, כאיש חינוך  כבעל וכבן אדם.

גבולות הם כל כך חשובים ואני שמח שהצלחתי בחיים האלה למצוא דרך שהאישיות שלי רותמת את עצמה בעוצמה ובנחישות להצבת גבולות.

השאלה הראשונה שחוזרת על עצמה שוב ושוב מצד הורים לילדים חדשים שמצטרפים לצהרון שלנו בתחילת השנה היא: איך מציבים גבולות ברורים במרחב הגדול והפתוח הזה, ועוד שאין  גדרות שמרפדיות בין המרחבים הפתוחים של בית הספר?

הצהרון שלנו ממוקם בתוך שטח בית ספר, ללא הפרדה ברורה בין האזורים שלו . בעבר, גישות חינוכיות רבות הסתמכו על עונשים להתמודדות עם חציית גבולות והתנהגות לא רצויה.

בטווח הקצר זה עבד, אך בטווח הארוך העונשים יצרו נזק רב.

מצד שני, חופש ללא גבולות הוא מצב כאוטי ולא דמוקרטי באמת…

אז איך יוצר איש חינוך דמוקרטי מסגרת שמאזנת בין גבולות לחופש?

חז”ל אמרו, “אין חכם כבעל ניסיון,” ואכן הניסיון הוא כלי מרכזי בלמידה.

הכלי שעומד לרשותו של איש החינוך הדמוקרטי הוא השימוש בתוצאות טבעיות ותוצאות הגיוניות .

תוצאות טבעיות הן השלכות ישירות של הבחירות של הילד, ללא צורך בהתערבות מצד ההורים.

לדוגמה, אם ילד בוחר לצאת מהבית עם סוויטשירט בקיץ החם, הוא יחוש את חוסר הנעימות שנגרם מהבחירה שלו.

לעומת זאת, תוצאות הגיוניות מבטאות את הסדר החברתי .

ההורה או המחנך קובע קשר ישיר בין ההתנהגות לתוצאה.

בצהרון שלנו, הצוות עוזר לילדים להבין את ההשלכות של חציית גבולות המרחב.

בשבועיים הראשונים לשנה, אנו מלמדים את הילדים היכן מותר להיות והיכן לא.

איריס, אחת מאנשי הצוות הוותיקים, פיתחה שיטה פשוטה וחכמה: “אם אתם לא רואים בסביבתכם איש צוות, סימן שאתם במקום שאסור להיות בו.” היא אומרת לקטנטנים.

רוב הילדים מפנימים את הגבולות תוך מספר ימים, ויש כאלו שזקוקים להכוונה נוספת.

חלק מהילדים גם נוטים לבדוק גבולות.

במקרה כזה, לאחר שנעשה הסבר על החשיבות של שמירה על המרחב, התוצאה ההגיונית שקבענו היא שכאשר ילד עובר למקום שאסור, הוא מאבד את החופש לנוע במרחב באופן עצמאי, ונדרש לליווי צמוד של איש צוות עד שהוא מראה מיומנות עצמאית.

כל זאת נעשה בכבוד ובגובה העיניים, ומספיקה בדרך כלל פעם אחת כדי שהילד יפנים את הגבול.

הדרך הזו, שמבוססת על הצבת גבולות מתוך כבוד, מאפשרת לנו לתפקד עם מספר רב של ילדים ולשמור על יחסי אמון וכבוד בין הילדים לצוות. שיטות הענשה וענישה פוגעות לעיתים בערך העצמי של הילדים, אך כאן אנו שומרים על שוויון ערך.

יש שטוענים שקשה לשמור על סדר וגבולות עם הרבה ילדים, ומקומות מסוימים אף משתמשים באמצעי אכיפה נוקשים לשם כך – עונשים, השעיות ואכיפת משמעת קפדנית. אך לדעתי, הבעיה נעוצה בחוסר יכולתה של המערכת לרתום את הילדים לסדר מתוך שיתוף פעולה.

כמו בכל שנה הגיע לצהרון ילד קסום במיוחד שלכאורה לא כל כך  אוהב גבולות. אני כותב לכאורה כי מבחינת ההבנה  שלי שנובעת מהגישה האדלריאנית זאת מיומנות שיש לפתח אצל הילד כמו כל מיומנות אחרת ואין לזה קשר לאהבה.

כשמסתיים בית הספר, הילדים צריכים להגיע להירשם אצל איש צוות במרחב שבו הצהרון נמצא ובשבועיים הראשונים בכל פעם הצוות היה עסוק בחיפושים אחריו . לאחר אימון קצר והפעלת תוצאות הגיוניות , הוא הגיע יום אחד לצהרון עם חיוך שובה לב ואמר ״ הגעתי להירשם״. והוא ניגש אליי לחיבוק.

ידעתי שהוא הפנים . לא את ההבנה של החוק , אלא את הצורך של הצהרון לסדר . הרגשתי שהתעוררה בתוכו הרצון לשתף פעולה מתוך חיבור ושייכות.

כולנו, במיוחד הילדים, שואפים לשתף פעולה – זה בטבע שלנו. תוצאות טבעיות והגיוניות הן דרך נהדרת לאמן ילדים לשיתוף פעולה מתוך כבוד הדדי ורצון אמיתי להיות חלק מקהילה שמבוססת על סדר חברתי ושמירה על יחסים טובים ואוהבים 🩵