איפה אלוהים היה ב7 לאוקטובר?
- ליאור נבון
- Oct 11, 2024
- 3 min read
איפה אלוהים היה ב7 לאוקטובר?
אזרתי סוף סוף אומץ ושאלתי
תגיד אתה נורמלי ?
למה ילדים ?
קשישים ?
נשים ?
גברים ?
משפחות שלמות שחייהם הפכו לגיהנום וצער ילווה אותם כנראה עד סוף חייהם ?
איך זה אפשרי בכלל ?
כן כן אני יודע , אם אנחנו לא חלק מהבעיה אנחנו גם לא חלק מהפתרון…
אז זה אומר שאנחנו אשמים עכשיו במה שהחמאס הארור הזה עשה ?
אה, את זה לא אמרת
אז מה כן…?
זה מאוד טבעי לסדר לעצמינו תשובות שירגיעו אותנו
״נקמה״ צועק איש אחד או כמה ..
״בואו ניכנס לעזה ונשטח אותה״
״נחזיר לעצמינו את ההרתעה״ אומרים אנשים חשובים בחליפות
״שיקח אחריות״ אומרים בתקיפות פרשנים עם נטייה לשמאל.
אני לא אוהב את ראש הממשלה שלנו ולעולם לא אבחר בו .
אני רק יודע שהאחריות נמצאת אצל כל אחד ואחד מאיתנו
תמיד היתה ותמיד תהיה.
איזה תפיסות ואמונות עם ישראל מחזיק שמאפשר שוב ושוב לסבל כזה נורא לקרות ?
מה אנחנו יכולים לשנות בתפיסות שלנו, בהתנהגות והכי חשוב בזהות שלנו שיובילו לכך שאפילו טיל אחד בודד לא יאיים על אזרחים תמימים בישראל ?
מה אנחנו צריכים לשנות בתפיסות שלנו שיובילו אותנו להפסיק להאמין שאיש בודד אחד כריזמטי ככל שיהיה תפקידו להציל אותנו ?
מה אנחנו צריכים לשנות בתפיסות שלנו שיובילו אותנו להפסיק להאמין שאיש בודד אחד כריזמטי ככל שיהיה הוא זה שאחראי על הסבל שלנו?
ביבי וכל הקמפיין שלו לאורך השנים רכב היטב על התפיסה המוחלשת הזו שלנו את עצמינו משני צידי המתרס .
הוא נבחר שוב ושוב הרבה בזכות השנאה שהוא פיתח באדיקות אצל השמאל.
אני מאמין שהאחריות האמיתית שיש לכולנו היא למצוא את הסמכות הפנימית שלנו.
זה לא סתם שהאתגר הכי גדול של החינוך ב30 שנים האחרונות הוא אובדן הסמכות.
או יותר נכון לומר, הורים רבים בחרו לזנוח את הסמכות הישנה (ובצדק) כי המחיר של הסמכות שכזו היה גבוה לנפש העדינה שלנו.
הורים רבים, יותר מתמיד
מנסים בכל כוחם לאהוב את ילדיהם
מה שמצער שבגלל שאנחנו לא מבינים את האחריות שלנו עצמינו על הסבל שלנו יש עולה בנו צורך מובן לגונן על ילדינו מפני הסבל והחיים.
אנחנו עומדים בינם לבין החיים ״ומצילים״ אותם כל פעם מחדש מהבחירות שלהם המעשים שלהם .
כאבא, אני יודע כמה זה מאתגר שוב ושוב להרגיש את הכאב והתסכול של ילדיך.
אבל אם מבינים שכאשר אנחנו מונעים מילדינו את הלמידה והשיחה הדרושה להם אנחנו בעצם מחלישים אותם..
בשביל להיות אדם בוגר שמרגיש בעל ערך שווה בעולם
שנצחון או כשלון אינם תנאי לערך העצמי שלו
שהוא אחראי בחייו ומנהיג את עצמו
צריך גם משהו נוסף.
ללא תחושת מסוגלות והבנה שהבחירות שלנו והמעשים שלנו מובילים אותנו לחוויות ולמציאות שאנחנו יוצרים, הילדים שלנו לא באמת מתבגרים ומאבדים מהמסוגלות שלהם להתגבר על המכשולים הרבים שהחיים מביאים להם.
אי אפשר לגונן על ילדים מהחיים ולצפות שהם יגדלו להיות בוגרים אחראיים.
אולי הגיע הזמן של עם ישראל להתבגר.
אין סמכות חיצונית שתבוא ותציל אותנו.
איך אומר השיר
להיות עם חופשי בארצנו …
הדרך היחידה לחופש שאני מכיר היא לקחת אחריות.
אני בוחר להאמין שאלוהים היה שם
רק הוא לא יכול לבחור עבורנו וזה בדיוק החמלה האמיתית שאנחנו צריכים לפתח עבורנו ועבור ילדינו .
אני בוחר להאמין שאותן נשמות שנמצאות עכשיו בעולם שכולו טוב מתבוננות עלינו מלמעלה ושולחות לנו את הכח להתמודד עם המציאות שיצרנו.
הם בחרו לשנות את אותה המציאות של כולנו דרך הסבל הנוראי שהם חוו.
לעולם נצטרך להצדיע להם
להוקיר להם על התרומה לשינוי אצל כולנו.
זהו אירוע היסטורי בגורל של העם שלנו
אנחנו לא ניתן לדבר כזה נורא לקרות שוב
השינוי כבר קרה בתוכנו
הזהות שלנו השתנתה
זה רק עניין של זמן
עד שהמציאות תדביק את הפער.
אסיים בסיפור שתמיד מרגש אותי.
איש אחד חלם חלום
הוא חלם שהוא צועד על שפת הים
מולו בשמיים הבזיקו תמונות מחייו
הוא שם לב שיש שני זוגות של עקבות.
הוא שאל את אלוהים
תגיד, מה זה העקבות השניות?
של מי הם ?
אלוהים מיד ענה:
״הם שלי , צעדתי איתך תמיד .״
ואז האיש הבחין שבכל אירוע קשה שהוא עבר בחייו יש רק זוג עקבות אחד.
הוא פנה בכעס שוב לאלוהים.
״תגיד, למה בכל פעם שהיה לי קשה וחוויתי סבל השארת אותי לבד ?״
אלוהים ענה :
״בני היקר, אוהב אותך ולעולם לא אעזוב אותך.
אלו לא העקבות שלך, היו אלה עקבותיי כשנשאתי אותך על כפי …״
Comments