אלימות הכביש

לפני כמה שבועות יום חמישי 09:00 בערב

אני ואשתי עומדים לצאת  לדייט הקבוע שלנו.

מלפנינו בחניה עומד רכב שחוסם אותנו ולא מאפשר לנו לסוע.

אחרי מספר דקות של המתנה, יצאתי מהרכב  וניגשתי אל עבר הצד של הנהג .

נקשתי בחלון  בחוסר סבלנות.

היה חשוך ולא שמתי לב שזאת אישה שיושבת ליד ההגה.

פתאום מהדלת של הנוסע יוצא גבר רותח מכעס .״בוא הנה״ הוא צעק לעברי,  ״מי אתה שתדפוק על החלון של החברה שלי. האוטו לא מניע לנו ..״

״בוא הנה״ הוא המשיך לצעוק לעברי ושפת הגוף שלו אותתה לי שהוא ממש רוצה להרביץ לי.

הסתובבתי חזרה אל הרכב שלנו אבל הוא המשיך לצעוק בכעס עצום…

חשבתי שהדבר הכי נכון לעשות זה להיכנס לרכב ולא להגיב ,

אבל משהו בלב שלי השתנה.

אלימות וכעס אינם זרים עבורי.

גדלתי בעיר אילת וחוויתי שם לא מעט אלימות שלצערי הייתה חלק מהנורמה.

חששתי מהאלימות הזו.

כנער אילתי שמנסה להיות ״גבר״ ניסיתי להתגבר על הפחד הזה בתוכי וגם חוויתי על בשרי לא פעם אלימות.

כבוד הוא קוד חברתי בשכונה.

הפגיעה ב״כבוד״ היא משהו שצריך להגן עליו.

אין דבר יותר מביש מזה.( לא רק בשכונה דרך אגב…)

הנחתי שהבחור הגדול הזה גדל גם כן ״בשכונה״ וכנראה שפגעתי בכבוד שלו כשנקשתי בעצבנות על החלון של החברה שלו.

משהו במבט פניה המפחודות של אשתי גרם לי להבין מה עליי לעשות.

הסתובבתי והתחלתי לצעוד היישר אל עבר הבחור בלב בוטח.

התקרבתי אליו קרוב קרוב ובלי מילים פשוט הושטתי את הידיים לחיבוק בין גברים.

ברגע אחד של חסד האיש נמס והתחבקנו באמצע הכביש.

״מצטער״ הוא מילמל והזיל דמעה…

״עברנו משהו קשה היום ..״

גם אני מצטער אמרתי בכנות וחזרתי אל אשתי שהיתה המומה מהמחזה הדי הזוי הזה שהתרחש מול עיניה באמצע הכביש.

״מה זה היה? ״היא שאלה.

״הוא ממש עמד  להרביץ לך ופתאום אתם מתחבקים באמצע הרחוב? ״

חסד, עניתי

לשנינו …

אני לא נותן לגיטמציה לאלימות אבל אני מבין את המקור שלה.

אני מכיר אותה מקרוב…

לפני 15 שנים עבדתי בבית ספר לחינוך מיוחד.

בית ספר שמהווה סיכוי אחרון לנערים שנמצאים בו לפני שהם נכנסים למוסד סגור.

אני זוכר שביום הראשון של העבודה ראיתי ברחבה את אחד המדריכים מוריד נער צורח אל הריצפה ונבהלתי מהעוצמה של האלימות .

לא האלימות של הנער הבהילה אותי,

אלא דוקא האלימות של המדריך עצמו.

לקח לי מעט זמן להבין את המציאות המורכבת שבית הספר הזהב מציב מול המדריכים.

אם מדריך יתמהמה יותר מדי האם הוא אלים או לא אלים המורה יכולה בשניות למצו את עצמה בבית החולים .. דבר שקרה יותר מפעם אחת.

אחרי כמה חודשים, הכיתה שעבדתי בה אמורה הייתה להיכנס לשיעור מחשבים וילד מכיתה אחרת סרב לשחרר את המחשב ולצאת מהכיתה.

אחרי כמה נסיונות של בקשה הרגשתי את הכעס בתוכי מבעבע

הוא לא מקשיב לי ומתעלם ממני אמרתי לעצמי

״קום״ אמרתי בכעס

הוא לא קם

ואז הזזתי את הכיסא שלו בכח

וכשהזזתי את הכיסא הילד קיבל מכה במרפק משהשולחן והחל לבכות.

נבהלתי כל כך והילד יצא בריצה מהכיתה…

ניגשתי ישר אל חדר המנהל וסיפרתי לו בדיוק מה קרה והתחלתי לבכות..

בכיתי כי נבהלתי מהאלימות שלי ומזה שבגלל הגאווה שלי ילד אחר נפגע.

המנהל הגיב בעדינות ובחמלה …

לא חשבתי לרגע שאני רוצה לפגוע בילד אבל בכל זאת הכוחניות שלי פגעה בו.

עשיתי המון עבודה עצמית בבית הספר הזה ולמרות שקיבלתי משכורת עלובה ולא ממש מכבדת הצמיחה שלי שם הייתה מטאורית.

בכל פעם שחשתי כעס כלפי ילד או כלפי התנהגות של מדריך הייתי חוזר הביתה ועושה עבודה עם עצמי.

לאחר תקופה מסויימת של התמסרות עמוקה לתהליך, הצלחתי להגיע למצב שאני יכול לטפל בנער בהתקף של אלימות קשה, להוריד אותו בעדינות ובעוצמה אל הריצפה, להשתמש בכל מסת הגוף שלי על מנת לבלום את האלימות המסוכנת שלו ובו זמנית להשאיר את הלב שלי פתוח.

הייתי מחכה בסבלנות ומחכה לאפשרות שאוכל לשחרר את האחיזה שלי.

ולרוב זה גם הסתיים בחיבוק.

מי שחושב שאלימות נחוצה במקרים מסויימים, טועה!

יש מצבים שאולי מחייבים שימוש בכח.

אלימות לעומת זאת ,לעולם אינה נחוצה.

רוב האנשים מאמינים  שלאלימות אין מקום בחברה מתוקנת.

לא אטען אחרת. אבל, אם להיות כנה אני מזהה את האלימות בכל מקום ובמיוחד בתוכי.

אלימות לא חייבת להיות רק פיזית וגם לא חייבים להשתמש בקללות כדי לתקשר בצורה אלימה.

כל מי שנמצא במערכת יחסים אינטימית יכול להזדהות אם הרצון לפגוע שעולה בנו כאשר אנחנו נפגעים ממילים או ממעשים של בת הזוג שלנו.

כאשר אני מנסה לדחוף את עצמי אל עבר מטרות כלשהן מבלי להיות קשוב לכל הצרכים שלי גם זה סוג של אלימות.

בכל פעם שאני מתנה את הערך העצמי שלי בתוצאות כלשהן אני חווה את זה כסוג של אלימות

בכל פעם שאני לא קשוב לגוף שלי בשם ״הבריאות״ זה סוג של אלימות .

הכלי שהשתמשתי בו לרוב הפעמים שבהם הרגשתי כעס או ביקורת כלפי מישהו או משהו הוא כלי הביאה לעולם מישהי בשם ביירון קייטי. כלי שנקרא ״העבודה״

ביירון קייטי סבלה מדיכאון שנים רבות ואושפזה בסופו של דבר . בזמן האשפוז שלה, דווקא ברגע הכי משפיל ועלוב בחייה היא חוותה התעוררות והבנה שמקור הסבל של האדם מגיע כאשר הוא מאמין למחשבות שמתווכחות עם המציאות.

בפעם הבא שאתם מרגישים כעס פחד או דחייה ל: ממשלה/לימניים /לשמאלנים/לטבעונים/לאוכלי בשר/לחיסונים/למתנגדי חיסונים/ לבת או בן הזוג שלכם/ לילד /למורה /לגננת… אני ממליץ לכם על כלי ״העבודה״ של ביירון קייטי.

מצורף בתגובות קישור לסרטון אחד מתוך מאות שמדגים את הקסם והשחרור שניתן לחוות דרך שיטת העבודה.

בסרטון, ביירון קייטי עובדת עם מישהי שחוותה פחד מתוצאות הבחירות בארה״ב כשטראמפ עלה לשלטון.

בחצי שעה של שיחה האישה חוותה התעוררות ושחרור עמוק.

סרטון מרתק .

״The only time we suffer is when we believe a thought that argues with what is. When the mind is perfectly clear, what is is what we want.״  Byron Katie