החיים הם המאסטר האמיתי.

יש אמונה רוחנית כזו שאומרת שאם אני נמצא במקום הנכון וקשוב לעצמי וליקום אז הכל מסתדר על הטוב ביותר.

יש כאלה שיגידו שזאת עובדה ולא אמונה.

לא שאני חושב שהעובדה הזו לא מדוייקת אבל יחד עם זאת אני חושב שזה יכול להוביל אותננו לייאוש ולסבל.

אם החיים אמורים להיות כל הזמן זורמים, קלים וחסרי מאמץ, אז מה זה אומר עליי אם הם לא?

אם המדד של הערך העצמי שלי תלוי בעד כמה החיים שלי זורמים, מלאי שפע וללא שום קושי סביר להניח שארגיש יותר רע מאשר טוב .

זה קשור לתרבות וחינוך.

רבים מבקשים להחזיר את הסמכות שאבדה בדורות האחרונים, אבל היא לא באמת אבדה, בחרנו באופן מודע לזנוח אותה כי המחיר של הורות סמכותנית היה כבד מדי ולא יכולנו להמשיך לחנך כך את ילדינו, ובצדק .

עברנו מהורות סמכותנית להורות מבולבלת במקרה הטוב ואנארכיסטית במקרה הפחות טוב.

בגלל החשש ״לשרוט״ את ילדינו אנחנו מגוננים עליהם ומנסים לסדר עבורם את החיים באופן כזה שלא יחוו אתגר וקושי.

כשאנחנו עושים את זה אנחנו מונעים מהם את ההתפתחות הטבעית שיכולה היתה לקרות לו לא היינו עומדים בינם לבין החיים.

דרייקורס שהיה תלמיד של אלפרד אדלר מייסד הפסיכולוגיה האינדיוידואלית אמר פעם משפט שדי קשה לעיכול.

״לפנק ילד זה כמו לשבור לו את הרגליים ולתת לו כסא גלגלים מפואר.״

משפט קשה אין ספק.

הוא לא התכוון  לפינוק כזה שכשהילד שלנו מגיע מהגן ואנחנו מכינים לו את הארוחה שהוא מאוד אוהב.

ההגדרה של פינוק על פי אדלר היא: לעשות עבור הילדים כל מה שהם מסוגלים ויכולים לעשות בעצמם.

ילד שגודל לתוך מציאות כזו שמסדרים עבורו את המציאות ככה שהוא ירגיש תמיד טוב, מפתח תפיסה כזו שאומרת שכדי שאני ארגיש אהוב ושייך החיים צריכים תמיד להתיישר עם הרצונות והצרכים שלי.

כשאנחנו מפנקים את הילדים שלנו אנחנו מונעים מהם את הדבר הבסיסי הנחוץ לחיים טובים.

והדבר הבסיסי הזה הוא תחושת המסוגלות.

כמחפש רוחני שנים נשאתי תיאוריה כזו שיש נקודה בזמן עתידית, שנקראת הארה ואם רק אצליח להגיע אליה יגמר המסע ואחיה באושר ובעושר .

זה התלבש אחד על אחד עם התפיסה המוטעית שהחיים צריכים להיות מושלמים כדי שארגיש טוב עם עצמי וכדי שאוכל לחוש אהבה ושייכות.

ובמונחים הרוחניים אם יש קושי אז אלוהים כנראה לא אוהב אותי.

יש המון כלים ודרכי חינוך יעילים שהפסיכולוגיה האדליראנית הביאה לעולם , לא אפרט אותם כאן אבל הדבר הבסיסי שהכי חשוב לשנות בתפיסה שלנו כהורים וכאנשים בכלל הוא שהחיים לא אמורים להיות משהו שהם לא.

המציאות היא המאסטר האמיתי והיא נושאת בתוכה יכולת עצומה של צמיחה גדילה והתפתחות.

.

כשמקבלים את החיים עצמם כמאסטר האמיתי שלנו,

הדבר האחרון שנרצה לעשות זה למנוע מהילדים שלנו לפגוש את החיים כפי שהם.