יום הולדת 50

במשך שנים בכל פעם שיום ההולדת שלי התקרב ליווה אותי עצב שכזה שהגיע לשיא ביום ההולדת עצמו.

לא היו לי זכרונות ילדות שבהם חגגו לי יום הולדת.

כשאמא שלי זכרונה לברכה אמרה לי שדווקא כן חגגנו לי ושאני פשוט לא זוכר, הייתי בטוח שהיא סתם אומרת.

לא היו מצלמות בשנות ה70 שיתעדו את האירוע

דווקא השנה פתאום צצו להם כמה זכרונות נעימים מימי ההולדת שלי בילדות המוקדמת שהם הרגשתי אהוב על ידי המשפחה.

מוזר כמה שהזכרון שלנו סלקטיבי…

כל מי שהציל כלב מהרחוב ואימץ אותו מכיר את התחושה שלכלב כזה יש הודיה מיוחדת לבעלים שלו.

הכלב במשך כל חייו לא לוקח כמובן מאליו את הבית שנתן לו הגנה ושייכות.

לפני שהפעלתי את הצהרון בבית הספר שבילים.

עבדתי בחינוך כל חיי והרווחתי סכומים מעליבים.

בבוקר עבדתי בבית ספר ובערבים ובסופי שבוע נאלצתי להשלים הכנסה בעבודה על מונית.

זה היה מתסכל, קשה, ובעיקר מאוד מאוד מכאיב.

חלמתי בלילות על מסגרת עצמאית עם הרבה ילדים שמחים ומאושרים רק לא הייתי בטוח באיזה צורה זה יקרה.

הייתה זאת הקהילה של בית החינוך שבילים שפתחה עבורי את הדלת ונתנה לי הזדמנות.

תחילה בתפקיד ניהולי בלבד ולאחר כשנה פנו אליי בבקשה להפעיל את הצהרון בבית הספר באופן עצמאי , מה שהוביל להגשמה ממשית של כל מה שחלמתי עליו בשנים שלפני.

רציתי צורה שבה אני יכול להתמסר בכל יום לשירות, ללמידה ולצמיחה מבלי שאצטרך לעסוק במשהו אחר שרחוק ממני וזה בדיוק מה שקיבלתי.

משם נובעת ההודיה העמוקה שלי לקהילה הכל כך המיוחדת הזו .

בחמישי האחרון הילדים והצוות חגגו לי יום הולדת בצהרון, התרגשתי מכל חיבוק שקיבלתי מהילדים ומההורים.

וזאת פעם ראשונה בחיי הבוגרים שאני סוף סוף יכול להגיד את המילים הבאות:

י ו ם ה ו ל ד ת ש מ ח ל י  

כתבתי את הפוסט הזה לפני שהעניינים התחממו עוד יותר בצפון

אז יום הולדת שמח לי, וגם קצת מפחיד …