כשמצאתי את הדרך להיות קרוב לאלוהים

המפי, הודו

נרדמתי בחדר בגסטהאוס שהתאהבתי בו ובמשפחה שמנהלת אותו .

ככה זה בהודו

כמעט בכל מקום שבו גרתי תקופה, התחברתי עם הבעלים ונוצר קשר עמוק בינינו.

אני מתעורר מקול זעקה שמפלחת את השקט של הלילה

יצאתי מהר אל ברחוב .

וראיתי איש מבוגר כבן 70 שוכב על הריצפה זועק מכאב ומלאאא דם ניגר מראשו .

זיהיתי את הזקן

בכל ערב הוא היה יושב ושותה אלכוהול במסעדה של הגסטהאוס.

מסביבו במעגל עומדים מספר הודים ולא עושים דבר …

אני ניגש אליו ואני רואה פציעה חמורה בראשו .

מיד רצתי לחדר, והוצאת את תיק עזרה הראשונה שליווה אותי כבר שנתיים בהודו.

רצתי חזרה אליו.

בקבוק שלם של פולידין שפכתי על ראשו של הזקן.

לאחר מכן עטפתי את ראשו בתחבושות שכבה אחרי שכבה עד שהדם הפסיק לזרום החוצה .

צעקתי באנגלית מי יכול לקחת אותנו לבית חולים .

מיד התנדבו שני הודים שהביאו ריקשה וויצאנו לדרך.

לבית החולים אמרתי והם שתקו.

האיש הזקן נשען עליי כל הדרך.

מחבק אותי ובוכה

אני מרגיש את הפחד שלו ..

שקט עוצמתי החל לחלחל אצלי בלב

הרגשתי התפרצות של אהבה לאיש וחמלה עמוקה לסבל ולפחד שלו.

הגענו לאזור מגורים יוקרתי יחסית להודו והריקשה נעצרה מול בית פרטי.

זה לא נראה כמו בית חולים חשבתי לעצמי.

שני ההודים דרשו ממני להישאר ברכב והם נכנסו עם הזקו.ֶ

מוזר חשבתי לעצמי…

אחרי שתי דקות הם חוזרים ונכנסים לריקשה

מה קרה ? אני שואל.

הרופא לא מוכן לטפל בו המבוגר מבינהם ענה.

ירדתי מהריקשה לצד קולות מחאתם של צמד ההודים .

דפקתי בעוצמה על הדלת של הרופא

הדלת נפתחה ומיד צעקתי עליו

למה אתה לא מוכן לטפל בו?

כי מישהו פצע אותו ענה הרופא וכדי לטפל בו אני מחוייב לדווח למשטרה.

יצאתי החוצה

התחלתי להבין מה קורה כאן .

שני ההודים מגנים על מישהו

אולי אפילו אחד מהם עשה את זה ..

ההתנדבות המהירה שלהם תחילה לא עוררה בי חשד

אבל במבט לאחור זה באמת הרגיש מוזר.

נכנסתי לריקשה והזקן שוב מחבק אותי כמו ילד מפוחד .

לאחר נסיעה של 10 דקות הנהג עוצר ומכבה את הרכב .

שניהם מסתובבים אליי ואומרים לי בקול מאוד מאיים שלא אשתף את בעל הגסט האוס שלי במה שקרה אצל הרופא .

שאלתי ישירות

אתה עשית לו את זה ?

כן ענה אחד מהם

והמשיך

״הוא שתה לשוכרה וקילל את הבן שלי אז הרבצתי לו עם מקל״.

עניתי מיד.

לא אגיד כלום אבל אם ישאלו אותי אני לא אשקר.

המשכתי בתקיפות

אם הוא קילל את הבן שלך אז כשנגיע לכפר אתם תגשו לבעל הגסט האוס שלי ותספרו לו מה קרה .

הרגשתי די בטוח באותו הרגע

אולי בגלל העבודה שאם תחברו את הגוף של שני ההודים יחד עדיין ישאר לי יתרון פיזי מולם.

ההודים דיברו בינהם בשפה שלהם ואחרי כדקה הנהג הניע את הריקשה והחל לסוע.

נשארתי דרוך..

יחד עם זאת כל הדרך אני מרגיש עוצמה של אהבה אל הזקן

והוא מחבק אותי חזק

אז, החלה שיחה פנימית שלי מול אלוהים ..

זה אתה ? שאלתי בליבי

אתה הוא הזקן ? שאלתי את אלוהים

לא שמעתי תשובה אבל ידעתי בעומק ליבי שכאשר אני נמצא בשירות עמוק אני תמיד אפגוש את אלוהים.

הגענו חזרה להמפי..ירדנו מהריקשה וזוג ההודים נגשו לבעלי הגסטהאוס שלי

ראיתי את כולם מתיישבים ליד שולחן גדול ומתכוננים לשיחה ועמדתי מהצד

מסתבר שהאיש הזקן שנפצע הוא בן משפחה של הבעלים של המתחם .

ההודים סיפרו לבעלים את כל מה שקרה.

לא נשארתי להקשיב לכל השיחה באיזה שהוא שלב החל לחלחל הפחד אל ליבי.

חזרתי לחדר שלי.

נכנסתי למיטה והפחד הפך לחרדה.

מחר אני ״עף״ מפה הכי מהר שאפשר.

זאת לא פעם הראשונה שאני בורח ממקום בהודו וכנראה שגם לא הפעם האחרונה…

הודו יכולה להיות גן עדן ובשניה אחת להפוך לגיהנום.

בבוקר, ארזתי את התיק שלי ויצאתי למצוא מונית שתיקח אותי לתחנת האוטובוס הקרובה ..

בעודי הולך בסמטאות אני רואה את שני ההודים מאתמול יושבים עם עוד כמה חברים וכל החבורה נועצת בי מבטים .

אחד מהם צועק לעברי

אתה עוזב?

כן סימנתי עם הראש והמשכתי ללכת

מבלי להתסכל לאחור .

נכנסתי לריקשה ואחרי 10 דקות של נסיעה נשמתי לרווחה.

אוטובוס ישיר לפונה

מקום שלפני שנה הבהיל אותי כל כך שגם ממנו ברחתי לאחר יומיים אבל מסיבות אחרות לגמרי.

עכשיו אני כבר מוכן ובשל.

יהיה כיף חשבתי לעצמי.

דרך אגב, בפונה חוויתי המון דברים עוצמתיים.

כיף לא היה אחד מהם …

אני מאחל לכולנו שנה של שירות עמוק.

ההרגשה להיות חלק מחסד של אדם אחר היא הדבר הכי משמעותי בחיים שיכול לקרות לנו בעולם הזה.