סיפור חסידי שאושו סיפר פעם

סיפור חסידי שאושו סיפר פעם:

חסיד אחד בשם זושה עמד למות והחל להתפלל.

דמעות ירדו מפניו.

מישהו שאל אותו :

מה קרה זושה ? למה אתה בוכה ?

זושה ענה :

יש סיבה לבכי שלי , אני עומד למות .

בקרוב אני אעמוד מול אלוהים ואני בטוח שהוא לא ישאל אותי :

״זושה למה לא היית משה?״

אבל אם הוא היה בכל זאת שואל אותי ,

הייתי עונה לו:

״לא נתת לי את התכונות והמעלות של משה ״

הוא גם לא ישאל אותי:

״זושה למה לא היית כמו רבי עקיבא ? ״

אבל אם הוא בכל זאת היה שואל ,

הייתי יודע מה לענות :

״לא נתת לי את התכונות והמעלות  של רבי עקיבא, זה למה .״

אבל אני בכל זאת בוכה כי אם הוא ישאל אותי:

״זושה , למה לא היית זושה ? ״

לא תהיה לי תשובה בשבילו.

אני אוריד את ראשי בבושה,

זה למה אני בוכה עכשיו…

כל חיי ניסיתי להיות משה או רבי עקיבא או מישהו אחר

ולגמרי שכחתי שהוא רצה

שאני אהיה פשוט זושה

ולא אף אחד אחר .

עכשיו אני בוכה

כי אני מפחד

אם הוא ישאל אותי ,

מה אני יכול לענות לו ?

איך אוכל להרים את הראש כשהוא יגיד לי :

״למה לא היית זושה ?

קיבלת את כל האיכויות והמעלות של זושה , איך יכולת לפספס…?״

אני אוהב את הסיפור הזה

הוא מזכיר לי להיות עצמי ולא להשוות את עצמי לאף אחד אחר.

יש בזה משהו כל כך משחרר להיות עצמך.

אני לא פחות ולא יותר

אני פשוט אני, וזהו

אין תחרות , אני השוואה

רק אני מול עצמי.

ההבנה הזו של הייחודיות שלי

גורמת לי דווקא תחושה של אחדות ושייכות.

כולם שונים, כולם מיוחדים ולכולם יש מסע מיוחד ואישי.

היה לי השבוע אימון מאוד מרגש .

המתאמנת רצתה להתאמן על בטחון עצמי.

אם אשאל 10 אנשים איך זה מרגיש בטחון עצמי, סביר להניח שאקבל 10 תשובות שונות.

היא הייתה בטוחה שהיא תצא מהאימון עם מתכון שיסביר לה בדיוק איך להיות בעלת בטחון עצמי.

לאחר תהליך אימון מעמיק ומרגש, למתאמנת היתה תובנה עמוקה ומשנה חיים.

הפרשנות שהייתה לה לבטחון עצמי

מנעה ממנה לחוש בעלת ערך

ובנוסף, מנעה ממנה מלבטא את עצמה ולהשתתף בדיונים במקום עבודתה.

היא הבינה שהיא לא קולנית

והיא לא צועקת את דעתה

וגם לא מתכוונת להיות כזו.

השחרור מהתפיסה של איך נראית מישהי בעלת בטחון, זה כשלעצמו נטע בה בטחון עצמי ותחושת חופש להיות מי שהיא.

כששאלתי אותה איזה פעולה היא מתכוונת לקחת על עצמה בעניין

היא חייכה ואמרה,

בפעם הבא שאני אצטרך לבטא את עצמי, אעשה זאת, כמוני .

היום קיבלתי ממנה את ההודעה הבאה:

״חייבת לשתף אותך!

היתה לי היום ישיבת זום רבת משתתפים

וכמו שאתה יודע השיחות האלה היו תמיד מלחיצות אותי והייתי חווה מאמץ עצום להשתתף ולקחת חלק ולהשמיע את הקול שלי.

והיום, לא רק שלא היתה לי את תחושת הלחץ שתמיד שיתקה אותי

השתתפתי , דיברתי וביטאתי את עצמי בקלות וללא מאמץ ובלי הביקורת העצמית שהיתה שם תמיד.

איזה תחושה משחררת לאפשר לעצמי להיות פשוט אני !

ואני לא מגזימה שאני אומרת שזה

ממש נס החנוכה הפרטי שלי .

תודה תודה תודה 🙏🏻. ״

התרגשתי…

זהו מסר לכולנו …

קושי, מעורר בתוכינו את הרצון לשינוי.

וכשאנחנו צועדים באומץ אל עבר השינוי,

מתגלות מתנות רבות מהעצמיות שלנו.

אני מאמין שהנשמה שלנו מבקשת להתעורר ולממש את עצמה.

כל קושי וכל חוויה שאנחנו עוברים

הם הזדמנות עבורינו להרחיב את החופש שלנו בעולם ולאפשר לעצמיות שלנו לזרוח ולתרום.

כל מי שמתחבר לעצמו, ליחודיות, לכוחות ולמשאבים שיש לו,

משרת את העולם באיזה שהיא צורה.

החברה שלנו בנויה על יסודות התחרות וההשוואה.

בתי הספר שכולנו שולחים את ילדינו אליהם מקדשים את התחרות במקרה הרע

ובמקרה הפחות רע, משקיעים המון משאבים ומאמץ להכיל את הקושי שהמערכת עצמה מייצרת בעקבות תשתית התחרות.

שנים שכעסתי על מערכת החינוך ועל התשתית שהיא בנויה

עד שגיליתי שאני בעצמי חוטא בכך עם ילדיי ובעיקר עם עצמי .

מערכת החינוך איננה המקור ואנחנו לא קורבנות שלה.

היא משקפת במדויק את המנגנון של האנושות.

וכמו כל שינוי שקרה בעולם,

ככל שאנחנו נבחר אחרת,

באופן טבעי היסודות שעליה בנויה מערכת החינוך יתמוססו ויפנו את עצמם לתשתית אחרת שתשקף את התפתחות האדם.

שמעתי פעם משפט חכם וגם עצוב:

כשנולד לך ילד, נולדים לך בעצם שניים.

האחד, מי שאתה רוצה שהוא יהיה

והשני, מי שהוא באמת.

אני נושא תפילה עמוקה בליבי

שהאנושות תבחר אחרת.

שנעודד את עצמינו ואת ילדינו

לקבל את עצמנו בלי השוואות וללא תחרות .

ובינתיים, אני חותר בכל ליבי לחיות כך …

“The way to find out who you are is not by comparing yourself with others, but by looking to see whether you are filled with your own potential in the best way you know.”   OSHO