קליטה בגן

השבוע נקלט בצהרון שלנו ילד חדש בן 4 לקבוצת הגן.

צוות הגן קרא לי לעזרה כי הוא בכה ואחז בכוח את הגדר המפרידה בין הגן לחצר של הצהרון .

ליבי יצא אליו‪. ‬

בהודו אימצתי תרגול רוחני שעוזר לי בכל פעם שאני מתייצב לעזור לילד כשיש לו קושי.

במפגש עם ילדים אני עושה סוג של זום אווט ורואה ומכיר בתוכי הרבה מעבר לאישיות הקטנה שעומדת לפני.

״אתה לא חייב להיכנס פנימה לכיתה״ אמרתי לו,

״אתה רואה את הספסל שם ליד העץ, אתה מוזמן לשבת שם ולבכות אם אתה רוצה.״

הוא שחרר את האחיזה שלו וניגש לספסל בזמן שאחותו הצטרפה וישבה לצידו ( אחותו הגדולה ותיקה בצהרון )

שוחחתי עם אמא שלו בטלפון ולצד דאגה אמהית טבעית ואוהבת, היא אפשרה באומץ לתהליך להמשיך ולקרות.

למחרת, הוא הגיע שוב מלווה בבכי קורע לב והפעם הוא ניגש היישר לספסל שהפך לסוג של עוגן.

אחותו הגיעה והייתה נוכחת לצידו.

היא עשתה זאת בצורה מאוד חכמה ומעצימה, רק עם נוכחות וכמעט ללא מילים.

מדי פעם היא השאירה אותו לבדו כשהיא מבטיחה לו שעוד מעט היא תחזור אליו.

הוא לא ביקש ללכת הביתה, והתמודד עם האתגר.

ניגשתי אליו בעדינות לבדוק לשלומו והוא סימן לי בהוויה שלו לא להתקרב יותר מדי .

״אני כאן אם אתה צריך משהו ״ אמרתי לו

ביום השלישי הוא הגיע עדיין מהוסס אבל ללא בכי כלל.

הוא נכנס עם כולם לכיתה, אכל עם החברים ולאחר שעה הוא השתחרר לגמרי ושיחק בשמחה עם הילדים.

בסוף היום, בדרך החוצה מהשער הוא נעצר לידי וזכיתי לקבל ממנו חיבוק חזק שהתלווה בחיוך גדול ושובבי שכאילו אומר ״אני אולי קטן, אבל יש לי הרבה מאוד כוחות,

התגברתי !״

אולי זה היה בדמיון שלי אבל בחיבוק שלו הרגשתי שהפעם הוא זה שראה מעבר